מיכל היקרה
אוקטובר 14, 2026 בשעה 15:50,
אין תגובות
מיכלי
טקסט מיכל יקרה, אני כותב לך היום כי מרגיש לי נכון לפרוק, אני כותב כי הרבה זמן לא כתבתי ואני חושב שהאובדן שלך גרם לי להיזכר ברגעים בחיי שבהם כן יכולתי להביע משהו בעזרת המילים ולא ידעתי איך. תמיד אני מתחיל לכתוב משהו ומוחק הכל, וכותב שוב ומוחק ועכשיו כשאני קורא את המילים שלי אני מבין שזו הדרך הכי נכונה שלי כרגע לפנות גם אלייך אי-שם איפה שלא תהיי. אני מבין שלא אוכל להחזיר את הזמן לאחור כי הימים עוברים והשנים רצות, מלא דברים משתנים, אנחנו משתנים ואת לא. את נשארת צעירה ויפה, בת 31 לנצח. המרחק הזה ממך, הגעגוע הקשה מנשוא והפרידה הבלתי נסבלת הזו מכבידה על כולנו. אני מקווה שאת בסדר ושאת רואה אותנו, אני מקווה שאת גם כן זוכרת אותנו ושומרת עלינו מלמעלה. לאחרונה הרגשתי צורך לקחת את עניין הכתיבה לפן האישי שלי ואולי גם לפתח את זה, לכן גם נכנסתי לאתר שלך והצצתי בו קצת בשביל לקבל השראה ולהתחיל לכתוב וכמובן להיזכר בך. 'גן הידידות' שנבנה על שמך מסמל את האישיות השקטה והמופלאה שלך, את האור שלך, את השלווה העדינה והמחבקת הזו שלך, ככה לפחות את מצטיירת לי. מיכל, פעם בשנה אנחנו מגיעים לפה ל'גן הידידות' בצפון תל אביב ונזכרים בך, שרים לך, מנגנים לך ו'מקשטים' לך את הגן הזה בעזרת כל קרובי המשפחה והחברים שאוהבים אותך ורק רוצים לעטוף ולשתף זיכרונות וחוויות עם טיפה עצב ועוד המון אהבה. וכל זה בשביל כמה רגעים לנסות להתקרב אלייך כמה שאפשר ולהרגיש את ה'ביחד' הזה, כאילו את איתנו, כמו פעם.גיא ניב