יום הולדת 34

מיכלי- יום הולדת  34

מה תרצי ילדה אהובה

למסיבת יום ההולדת ה -34

איך תרצי שנחגוג לך.

שניתן ביטוי לחיוכך

לצחוקך המתגלגל

לחיבוקך את החיים

עכשיו, כאן , ביום ההולדת.

שנשיר?

שנשלח לך ברכה לאי שם בו את נמצאת

מיכליק שלי ושלנו.

מיכמיכ, מיכוש, מיקוש, מיכלוש

כמה שמות חיבה  נתנו לך ואינך עונה. ולו לאחד מהם.

אני מקשיבה להמיית הרוח, לצליל הפעמון, לשיר שאת אוהבת

Love is all

אולי משם אשמע קולך.

כל פעמוני הגן במנוחה נכונה, עונים במקהלה.

אומרים היא כאן מיכלי, נוכחת במלואה.

אני יכולה לחוש בך ולהרגיש בחיוכך, חיבוקך, במבע עינייך, במגעך העדין,

זוכרת בך את קשת רגשותייך. יורדת לתהומות העצב והגעגוע

ונוסקת לשחקים מרוב אהבה, נוגעת בפסגת האושר.

כל כך אמיצה ומעזה וממצה כל רגע ורגע כמו הייתה בך הידיעה שהרגע הוא רגעי ובר חלוף

שעוד מעט הכל יחלוף וייגמר, ואין זמן...

ועוד מעט ייתמו כל רגעי החיים.

היה בך דחף להספיק ללמוד ולחוות מכל השפע  שניתן. מכל העולמות.  

וכך כמו רקדת בין פרחי התודעה, הגוף והנפש. הכל סיקרן אותך ולפעמים בלבל,

ואת רצית להבין ולרדת לעומק הדברים. לצמוח ולהתפתח, להכיר את עצמך. להתקרב ולהתחבר לדרך הנכונה לך ביותר.

וכמו הקשבת לרוח הגדולה שקראה לך לצאת למסעות ברחבי הגלובוס, יצאת לבד וגם ביחד  וגמעת ברגלייך הקטנות מרחקים. רצית במפגש הבלתי אמצעי  לראות ולחוש מה שמזמנת הדרך. לפגוש מראות ואנשים. לראות את העולם רגיל וגם הפוך בעמידת ידיים

לרקוד את החיים.

עד המסע האחרון עם נימי שאהבת. מסע שכולו שכרון חושים.

מסע שנקטע חמישה ימים לפני שהיית אמורה לחזור הביתה.  מסע הסיום.

אני רואה אותך כמו בסרטון האקרו -יוגה, בו את עולה גבוה, גבוה לשחקים

הפעם לראות את העולם שלנו מגבוה ולרדת לפשרם של עולמות עלומים.

מנופפת לנו לשלום.

מבקשת שנהיה גם שמחים.

שנזכור אותך כפי שהיית וישנך בליבנו ובנפשנו.

מיכלי, ילדה ואחות אהובה שלנו, חייך נושקים למותך.

נולדת בקיץ ונעלמת לנו בקיץ. בהפרש של חודש ו31 שנים.

כמעט 3 שנים שהלב בוכה וממאן להסכים שאינך ורוצה,

כל כך רוצה, שתיפתח הדלת.

ונחבק חזק אותך, את המתנה שהיית ואת עבורנו.

נחבק ונתחבק.

ואם יש באי שם משהו ואת שומעת ורואה אז יום הולדת שמח ילדה שלנו אהובה.

אוהבים

טל יעל  ושחר, נעמי ארי וליעם המתוקים

אימוש ואבוש.  

אם ובתה

אם ובתה באשר תלכי אלך באשר תליני אלין אם ובתה נפש אחוזה בנפש כמו אלומת שיבולים מאוגדת קנוקנת גפנים מסולסלת אחת דבוקה בלב הנוף של רעותה כמו תמונה בתוך תמונה ורק המות כמו חומה מפריד בין אם ובתה.
שרי

מיכל קלה כציפור

מיכל קלה כציפור מרחפת באוויר דואה גבוה מעל ראשינו רוקדת במחולות הנאווה בנשים בצעדים של יעלת חן, בשחר ימיה, כיונק הדבש מלקטת צוף, אגלי טל בגביעי הפרחים מטיילת בעולמות אקזוטיים מחייכת חיוך מסתורי המים כלו מכבר אך את לא תשובי מיכל ילדה יפה שלנו קלה כציפור דואה גבוה מעל ראשינו משיקה את כנפיה עפה אל עולם עלום.
שרי

עוד מעט שנתיים

מיכלי

עברו כמעט שנתיים והאויר עדיין תקוע בריאות בדיוק כמו בשניה ששמעתי את הבשורה המרה.

עברו חודשים ארוכים והבית שלך עדיין מחכה לך
כמו לא מאמין של תחזרי.

התמונות שלך בזכרוני לא דהו.

הזכרונות שלך, כמו צימוקים בדייסה, מפתיעים ומתוקים.

מצאתי לפני כמה ימים שיר שלך. כמה נגעת באמת.

כמה היית עדינה. כמה אני מתגעגע אלייך.

את עדיין חיה לי בלב, כל פעם שאני עובר בשביל שהיינו נפגשים
בריצה ואת היית מחויכת, מתוקה וקצת מגושמת. הרגשתי שאנחנו
מקורצים מחומר זהה, וככל שהימים עוברים אני מגלה
בכמה אנשים השארת את ההרגשה הזו.

בא לי לעדכן אותך שארגנו ערך לזכרך. בא לראות את ההפתעה והשעשוע
בפנייך כשתשמעי את זה.

מיכל, ילדה-אישה יפה בת 31 לנצח. אני מקווה ומבקש פשוט לדעת
שאת מרגישה את האהבה שלנו פה למטה.

מתגעגע אלייך כל הזמן.

גב – שביל החלב – רשפון
9.7.21

מחרוזת צדפים

מחרוזת צדפים

"מיכלי שלי

באצבעותייך הדקות

ארגת מחרוזת

של צדפים וקונכיות.

הן מספרות סיפור של ים שכה אהבת

ללכת לחופו, לנשום,

להתבונן בקצף הלבן,

עכשיו הגלים

החותרים אל החוף וממנו

נותרו מיותמים ממבטך,

ממגע כף רגלך.

ואני תליתי לך שרשרת צדפים וקונכיות

והוספתי כפתורים צבעוניים

מחייכים

על בד העץ הניצב

כשומר על  קברך".

דברים פשוטים

דברים פשוטים:

"מיכלי שלי

מה ליבי רוצה לשנן ולזכור:

בוקר.

דלת נפתחת,

מבט עיניים מחייכות ושיער מורם.

את פוסעת פנימה.

מיכלי?

היי, מה נשמע?

מה קורה?

לחיצה על מתג הקומקום.

שתי פרוסות לחם קפואות נכנסות לטוסטר

קופצות, מושחמות על הצלחת.

את מורחת אותן בטחינה ודבש.

מוזגת כוס קפה שחור מהביל

ויושבת על הכיסא שליד הקיר.

רגל אחת מונחת על הכיסא והשנייה כפופה.

פנייך אל חלון המטבח.

אמא, בואי שבי איתי

לפני שאת יוצאת.

ואני יושבת ומתבוננת ביופי העדין הזה.

מקשיבה לדברייך ואז יוצאת לדרך.

שעת צהריים, מאוחרת.

אני חוזרת הביתה

את יושבת בחדר העבודה ומשלימה דו"ח. אני נושקת לאבא ולך.

מלטפת את שיערך.

או אולי את עומדת במטבח ומקפיצה תבשיל

שרק את יודעת להכין. הוא משתנה מעת לעת

בהתאם למצב רוחך ולפרודוקטים שיש במקרר ובמזווה.

אנחנו עורכות את השולחן שעל המרפסת בחוץ

אל מול שמורת הטבע.

חמים בחוץ.

הגינה פורחת.

התבשיל המהביל מונח על השולחן ולידו סלט ססגוני שהכנת עם כל הירקות

וגם עם אבוקדו

וכמובן עם טחינה.

ואנחנו יושבים ואוכלים.

את מסיימת את ארוחתך המדודה

ואני מבקשת שתדגימי לנו עמידת ידיים.

את עומדת על הידיים ומתחילה ללכת עליהן

בעיקר אחורה אבל גם מספר צעדים קדימה.

מנסה שוב ושוב

צחוקך המשוחרר, המתגלגל

גורם לכולנו  לצחוק.

איזה כיף.

ערב:

את קמה משולחן העבודה, מסתערת על המקלחת

מתלבשת בחופזה.

ויוצאת

לאקרו יוגה או לריצת ערב.

וחוזרת להתחלה".