מיכל

ילדה של שמש וקיץ, נולדה בקיץ ובקיץ נפרדה מאתנו. מיכל, הבת הצעירה להוריה רון ושלומית ניב ושלושת אחיה – טל, יעל ושחר. נולדה בקיבוץ ארז שמשפחתה הייתה ממייסדיו. המשפחה עברה בהיותה פעוטה לישוב עצמון שבגוש שגב ובהיותה נערה, עברה עם הוריה לתל אביב. מיכל גדלה מוקפת באהבה ובה עטפה את סובביה.

מיכלי הייתה בעלת נפש חופשיה, כציפור במעופה. דואה למרחוק, מלאת אופטימיות, שמחה ואהבה. הרואה את הטוב בעולם ובאדם באשר הוא.

על מיכל נאמר "מים שקטים חודרים עמוק", בשקט, בעומק ובטוב שבה, מיכל  ראתה תמיד את הזולת, והייתה נכונה לתת מעצמה למען אחרים. כחלק מכך, התנדבה בשנת שירות לפני גיוסה לצבא, בכפר רפאל - כפר למבוגרים בעלי צרכים מיוחדים. 

מיכלי  רקדה את ריקוד החיים

מיכל למדה מחול קלאסי ומודרני ועסקה באקרו יוגה. היא למדה בפקולטה לחקלאות "מדעי קרקע מים" וראתה בשמירה על כדור הארץ בדרך אקולוגית, ערך חברתי, אנושי ממדרגה ראשונה. מיכל רצתה לבלוע את החיים ובזמן הקצר בו הייתה עמנו, הספיקה לחוות אהבות גדולות, תרבויות אחרות ומקומות שונים, לחלום ולממש את חלומותיה בתעוזה ולהשפיע על כל אדם בו פגשה בדרכה. כשפרקנו את ביתה הקטן  גילינו על המקרר מספר שירים מפרי עטה וגם פנקס קטן ובו ציטטה מדברי א.ד. גורדון:
עולם מלא לפנינו, מרחבים, מרחקים, מעמקים, חיים, אור לאין תכלית ואין חקר – טבול, בן אדם, בתוך מעמקי הים הגדול הזה, פתח כל חדרי לבך וכל בתי נפשך לזרם החיים והאור – חיֵה! חיה חיי עולם! חיה – וראית, כי עוד יש מקום לאהבה, לאמונה, לאידיאליות, ליצירה! ואולי – מי יודע? – אולי עוד ישנם עולמות שאין לך אפילו מושג עליהם!

אחד השירים שכתבה היה כשיר נבואה

כל שיר כל שיר מכתב הוא, למען לא ידוע.
וכל מילה כתובה על דף, מנגינה היא. 
וכל מזמור,  פותח דף חדש:
לבן, נקי, ענוג ומקודש.
בשקט, עם הרבה תוגה ועצב,
 נפרסת לה סימפוניה, אושר של צלילים,
הרמוניה אמיתית ללא כל  זיופים.
 והקצב, מחלחל לאורך כל הגוף,
מניע מבפנים,  לקום ולהתחיל ללכת,
למעלה לשמיים ומעל העננים.
לשמוע את היופי שיוצרים כל הכלים.
מפעילים אחד את האחר כרשת מלאכים.
לכל אחד תפקיד חשוב ביצירה
 המוזיקה סוחפת את הנשימה.

האזינו לשיר